סיפור חיי

 

קשישי מרכז יום לקשיש מספרים.

 

סיפורי חיים, כפי שסיפרו הקשישים לתלמידי כיתות ז'  מבית ספר אורט חולון, במסגרת פרויקט בינדורי.

 

עצמון כך התגייסתי למשטרה.

 

ב- 1948 הייתי בן 28. עבדתי בבניין. יום אחד יצאתי לחופשה, והלכתי לטייל ברחוב דיזנגוף. ראיתי קבוצה של אנשים עומדים בתור. כששאלתי, אמרו לי שזהו תור לגיוס למשטרה. אמרתי – אנסה את מזלי.

סיפרתי על החיים שלי עד כה – שהייתי חבר קיבוץ חולתה וכיום אני גר בעיר. מיד שלחו אותי לקחת מדים ולהתגייס. בלי בדיקות, בלי כלום. הייתי כבר נשוי עם שני ילדים. "מה אספר לאישתי"? אבל אירוע זה שינה את חיי! מאז התחלתי לעבוד במשטרה, שם עבדתי 30 שנה.

 

-------

 

גרציה סיפורים מבית אבא.

 

גרנו כל בני הדודים יחד. מי שהצטיין בלימודים וקיבל את הציון הגבוה ביותר, קיבל מהדוד מתנה. היתה לי בת דודה מאד חרוצה ותלמידה טובה, שקנאתי בה. אני הייתי מספר 10, ותמיד הרגשתי לא טובה מספיק. הבטחתי לעצמי שלעולם לא אומר לילדי – 'תראה את אחיך' – לא אשווה ביניהם.

המשמעת בעבר היתה קשה. כשאבא הסתכל עלי בעיניים, מיד השפלתי מבט. היה כבוד גדול גם לבעל ולחמה. לא התפרפרנו. לא באנו מאוחר הביתה. הבחורות לא יכלו ללכת לבד. תמיד הצטרפו אלינו בנות דודות יותר מבוגרות. פחדו שלא נתבולל עם הערבים. בגיל 18 כבר היה חתן על פתחנו. אם חס וחלילה קרה שבחורה יצאה עם ערבי – היא נחשבה כמתה על ידי משפחתה.

הי ה פתגם שאמר – "נגמר החג והשמחה שלו, ואנו חוזרים לכתה לקבל מכות". בבית הספר קיבלנו מכות על הידיים. כשנכנס המורה עמדנו. היתה תלבושת אחידה ומשמעת חזקה.

-------

 

אבנר העליה מאלג'יר ופרנסת המשפחה,

 

באתי מאלג'יר בגיל 12. מילדותי שם זכורים לי משחקי ילדות כמו קלאס, ג'ולות, חבל וחמש אבנים. עבדתי כדי לעזור לפרנסת המשפחה. ניסיתי להיות עצמאי אך לא הצלחתי. הציעו לי לנסות לעבוד על משאית, ומאז, 40 שנה עבדתי עליה. נסעתי הלוך וחזור לאילת ביום אחד.

 

-------

מרים העליה מתימן ומלחמת השחרור.

 

הגעתי מתימן בגיל שנה וחצי. 'אין לנו ארץ אחרת' אמרה אימי ובחרה לעלות לארץ. גדלתי בירושלים. עם פרוץ מלחמת השחרור הייתי באצ"ל ולחמתי בתל אביב. הייתי חזקה וזריזה. לא היה לנו נשק. ברצון חזק, תככים ומזימות יכולנו לבריטים שרדפו אחרינו. מכיוון מגדל שלום ירדנו יחד לכיוון חסן בק ויפו. היו לנו פחים ומקלות. דפקנו בפחים והרעשנו מאד. הערבים נבהלו מהרעש החזק וברחו.

 

-------

 

שושנה מראשוני חולון.

 

ילידת הארץ, ביפו – 1930. בשנת 1936 עברה לחולון. "היינו משפחה של 6 ילדים. יחד בנינו את הבית שלנו מאבנים שמצאנו. עברנו לחולון כי היה לנו פה מגרש, בשכונת גרין. העברנו את הרכוש מתל אביב על גמלים.

לא היו לנו נעליים, הלכנו יחפים והרגליים צרבו מהחול הלוהט. היו בסך הכל 7 או 8 בתים. בשעות אחר הצהרים שיחקנו בחולות. אמא היתה נוסעת לשוק הכרמל באוטובוס שעבר במרחק מביתנו. כשראינו אותה חוזרת מרחוק, רצנו אליה. אבא עבד בבניין.

ארועים